פסק-דין בתיק ת"א 11446-06

1.         התובעת, ילידת 15.5.1950, הגישה ביום 11.6.2006 תביעתה בגין נזקי גוף שנגרמו לה כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 14.3.2006, בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975.

2.         בעקבות התאונה סבלה התובעת משבר מרוסק בפרק ירך שמאל ושבר בחלק מקורב של עצם הזרוע הימנית. התובעת נותחה, הושם קיבוע פנימי של השבר בירך והגפה השמאלית התחתונה הושמה בגבס. השבר בזרוע ימין טופל במתלה. בהמשך, אובחנה כסובלת מ - DROP FOOTובדיקת EMGהדגימה נזק מלא לעצב הפרונאלי משמאל ונזק קל לעצב הטיביאלי. עוד נמצאה הגבלה ניכרת בכתף ימין. עקב התאונה נזקקה התובעת לאשפוזים הן בבית החולים והן במרכזי שיקום, לאחר מספר ניתוחים שנאלצה לעבור.

3.         ביום 7.2.2007 מונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי (ד"ר אוטרמסקי ז"ל). לאור מצבה הרפואי של התובעת באותה עת, לא היה טעם בבדיקתה של התובעת וד"ר אוטרמסקי ז"ל בדק אותה בסופו של דבר ביום 27.11.2008 והגיש את חוות דעתו ביום 29.12.2008.

בחוות דעתו קבע ד"ר אוטרמסקי ז"ל כי נותרה לתובעת נכות רפואית משוקללת בשיעור של 63% (50% בגין אי התאחות עצם הירך השמאלית, 15% בגין הגבלה בתנועות כתף ימין ו - 10% בגין שיתוק חלקי של העצב הפרונאלי).

4.         במהלך ישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 25.2.2009, הורה כבוד השופט אליקים לצדדים להגיש את עדויותיהם בתצהירים. תצהיריה של התובעת הוגשו ביום 2.8.2009. עקב מינויו של כבוד השופט אליקים לבית המשפט המחוזי, הועבר התיק לטיפולי.

בישיבת קדם המשפט שהתקיימה בפני ביום 22.4.2009 הודיעה ב"כ הנתבעים כי היא עומדת על חקירת המומחה. לאור עמדת הנתבעת, נקבעה ישיבה לחקירת המומחה ליום 13.10.2010. דא עקא, שלמרבה הצער, התברר כי ד"ר אוטרמסקי ז"ל נפטר.

5.         לאור הסכמת הצדדים, מונה פרופ' רופמן כמומחה רפואי מטעם בית המשפט, במקום ד"ר אוטרמסקי ז"ל. בחוות דעתו מיום 27.6.2010 (אשר הוגשה ביום 21.7.2010) קבע פרופ' רופמן כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובעת נכות רפואית משוקללת בשיעור של 79.7%.

6.         לאור בקשתה של הנתבעת לחקור את פרופ' רופמן על חוות דעתו, קבעתי כי המומחה יחקר ביום 13.10.2010, המועד בו אמור היה להחקר ד"ר אוטרמסקי ז"ל. למרבה הצער, לא התייצב פרופ' רופמן לחקירה עקב אשפוזו בבית החולים.

7.         במהלך הישיבה שהתקיימה באותו יום, בקשו הצדדים לקבוע את התיק להוכחות, אז ייחקר גם המומחה מטעם בית המשפט. ב"כ התובעת הודיע לראשונה בישיבה זו כי ישקול הגשת בקשה להעברת התיק לבית המשפט המחוזי, מאחר ועל פי החישובים אותם ערך, נזקיה של התובעת גבוהים מגבול סמכותו של בית משפט השלום. התיק נקבע להוכחות ליום 23.2.2011 וניתנה לתובעת אפשרות להגיש בקשתה להעברת התיק לבית המשפט המחוזי עד ליום 1.11.2010. התובעת הגישה בקשות לתיקון כתב התביעה ולהעברת התיק לדיון בפני בית המשפט המחוזי. בקשה זו נדחתה בהחלטתי מיום 24.12.2010, מן הנימוקים שפורטו בה. בקשת רשות ערעור שהוגשה על אותה החלטה לבית המשפט המחוזי, נדחתה אף היא.

8.         מטעם התובעת הוגש תצהיר שלה ותצהירי של גב' א.ש.ס. (בתה). הנתבעת מצידה, לא הגישה תצהיר עדות ראשית ומנגד, הוגשו על ידה חוות דעת של האקטואר שי ספיר, באשר לתגמולים להן זכאית התובעת מהמוסד לביטוח לאומי (ענף נכות כללית, שירותים מיוחדים וניידות).

9.         הצדדים אינם חלוקים בדבר חבותה של הנתבעת לפצות את התובעת על נזקיה, ככל שיוכחו והמחלוקת ביניהם נוגעת לשיעור הנזקים בלבד.

דיון והכרעה

מצבה הרפואי והתפקודי של התובעת עובר לתאונה

10.        כאמור, התובעת ילידת 15.5.1950, נשואה ואם לארבעה ילדים בגירים. התובעת נישאה לבעלה בגיל 16, מאז תפקדה כעקרת בית ומעולם לא עבדה מחוץ לביתה. התובעת אובחנה כחולת סכרת מגיל צעיר וכפי שעולה מהמסמכים הרפואיים שהוגשו על ידי הצדדים (נ/2 - נ/6), כמו גם מחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט ותיק נכות כללית במוסד לביטוח לאומי (אשר הוגש בהסכמת הצדדים), הרי שעובר לתאונה היא סבלה מסכרת קשה עם פגיעה עצבית פריפרית, יתר לחץ דם, בעיות ראיה, בעיות לב (נ/5), אוסטיאופורוזיס ובעיות בגבה, עם הקרנות לרגליים (נ/2 - 5), הפרעות חרדה ודיכאון. עוד בשנת 1999 התלוננה התובעת כי מזה שנים היא סובלת מכאבים בפרקים בכפות הידיים, בכתפיים ובברכיים ועל נימול בכפות הרגליים (נ/2 - 7). במהלך חודש יולי 2003 סבלה התובעת משבר באמצע כף רגל ימין, אשר נובע ממחלת הסכרת שלה (ראה נ/1, נ/2 - 8 וכן, עדותו של פרופ' רופמן בעמ' 12, שורות 4 - 5 לפרוטוקול) והיא נתמכה במקל בעת הליכתה. בנוסף, כפי שעולה מחוות דעתו של פרופ' רופמן, סבלה התובעת מאוסטאומייליטיס בכף רגל שמאל, עוד בטרם התאונה נשוא התביעה (ראה בהמשך) ועל פי סיכום המחלה ממרכז רפואי רעות מיום 28.8.2006, עוד בטרם התאונה היא התהלכה עם מקל ונזקקה לעזרה ב - IADL בתוך הבית ומחוצה לו.

11.        כפי שעולה מטופס תביעתה לנכות כללית במוסד לביטוח לאומי מיום 1.11.1994, הצהירה התובעת כבר באותו שלב, כי היא מוגבלת בכל עבודות הבית (נ/11) ועל פי טופס הערכה תפקודית מיום 8.12.1994, התלוננה התובעת על כך שאינה מסתדרת בבית וזקוקה לעזרה, אם עזרה חלקית ואם עזרה מלאה, ברוב הפעולות. עוד נטען על ידה, בין היתר, כי בעלה הוא שעורך את הקניות בבית (בניגוד לאמור בסעיף 5 לתצהיר עדותה הראשית) והוא שמכין את ארוחת הבוקר וכי היא מכינה את ארוחת הצהריים בקושי רב, עם הרבה מנוחה (נ/10). הצהרותיה של התובעת בפני המוסד לביטוח לאומי מונעות ממנה מלטעון אחרת בהליך דנן, מכוח הכלל של השתק שיפוטי (ראה בעניין זה ע"א 513/89 NTERLLEGO A/S נגד LINES BROS S.A - EXIN, פ"ד נט(6) 133, ע"א 1662/99 חזקיהו חיים נגד אליהו חיים, פ"ד נו(6) 295, רע"א 6753/96 מ.מ.ח.ת. בע"מ ואח' נגד ישראל פרידמן, פ"ד נ(5) 418, רע"א 4224/04 בית ששון בע " מ נגד שיכון עובדים והשקעות בע " מ, פ"דנט(6) 625, ת.א. (חיפה) 1072/04 פרחאן זייד נגד הדר חברה לביטוח בע"מ (10.1.2010) ות.א. 09-01-18842 (חיפה) המוסד לביטוח לאומי נגד איילון חברה לביטוח בע"מ ואח' (23.5.2010)). על פי טופס הערכה תפקודית מיום 8.12.1994 (נ/10), 12 שנים טרם התאונה, נזקקה התובעת לעזרה שבועית רבה מאד.  כפי שעולה מתיק נכות כללית במוסד לביטוח לאומי ועל פי סעיף 4 לתצהירה של התובעת, הרי שעובר לתאונה היא הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כנכה בשיעור של 60% וקיבלה קצבה חודשית בסך של כ - 1,200 ש"ח.

12.        פרופ' רופמן התייחס למצבה הרפואי הקודם של התובעת ואישר בחקירתו הנגדית, כי מכלול תלונותיה של התובעת במישורים השונים, מעידים על פגיעה תפקודית (עמ' 12, שורות 9 - 10 לפרוטוקול). באשר לפגיעה העצבית בכף הרגל השמאלית, אשר גרמה לרגל צנוחה, ייחס פרופ' רופמן בחוות דעתו 10% בלבד לתאונה והניתוח שעברה בחודש מרץ 2007, וזאת על רקע המחלות מהן סבלה התובעת, כפי שעלו מהמסמכים שעמדו בפניו (עמ' 12, שורות 20 - 25 ו - 31 וכן, עמ' 13, שורות 9 - 10 לפרוטוקול). פרופ' רופמן לא התייחס, הן בחוות דעתו והן בחקירתו הנגדית, לשיעור נכותה הכולל של התובעת עובר לתאונה, כתוצאה מהתחלואים מהם סבלה בתחומים האחרים, ובפרט בעניין הסכרת אולם, הוא אישר בחקירתו הנגדית כי מדובר במכלול פגימות אשר פגעו בתפקוד זה.

13.        מהנתונים המפורטים לעיל עולה כי עובר לתאונה, סבלה התובעת מתחלואים שונים, אשר פגעו באופן משמעותי בתפקודה היומיומי.

מצבה הרפואי והתפקודי של התובעת לאחר התאונה

14.        התובעת נפגעה בתאונת דרכים ביום 14.3.2006, כהולכת רגל. היא הובהלה לבית החולים אסף הרופא, שם אובחנה כסובלת משבר מרוסקבפרק ירך שמאל ושבר בחלק מקורב של עצם הזרוע הימנית. התובעת נותחה, הושם קיבוע פנימי של השבר בירך והגפה השמאלית התחתונה הושמה בגבס. השבר בזרוע ימין טופל במתלה. התובעת שוחררה מהמחלקה האורטופדית ביום 27.3.2006 והועברה לאשפוז שיקומי בבית החולים רעות עד ליום 13.9.2006.

15.        ביום 26.11.2006 אושפזה התובעת במחלקה האורטופדית בבית החולים אסף הרופא לצורך הוצאת בורג אחד מתוך הפלטה המקבעת שחדר לתוך הברך, והיא שוחררה ביום 28.11.2006.

16.        במהלך הביקורות הרפואיות שנערכו לתובעת, נמצא כי השבר ברגלה לא התחבר ובביקורת שנערכה לה ביום 6.2.2007, הופנתה התובעת לניתוח חוזר לצורך קיבוע מחודש והוספת שתלי עצם במקום. התובעת אושפזה בבית החולים ביום 24.3.2007 ועברה ניתוח של החלפת הפלטה המקבעת, תוך הכנסת מקבע תוך לשדי עם שתל עצם מקומי שנלקח מהאגן. היא שוחררה מבית החולים ביום 12.4.2007 והועברה לאשפוז שיקומי עד ליום 21.5.2007. לאחר הניתוח, אובחנה התובעת כסובלת מ - DROP FOOTובדיקת EMGהדגימה נזק מלא לעצב הפרונאלי משמאל ונזק קל לעצב הטיביאלי. עוד נמצאה הגבלה ניכרת בכתף ימין. התובעת נזקקה לאשפוזים הן בבית החולים והן במרכזי שיקום, לאחר מספר ניתוחים שנאלצה לעבור. בהמשך, קיבלה התובעת טיפולים פיזיותרפיים במשך תקופה ארוכה.